שיטות מכר: Prorata ו-Main Item

Prorata הוא חישוב יחסי, שבו ערך המכירה של עסקה מתחלק בין כל רכיבי התמחור לפי מחירי ברירת המחדל שלהם.

המטרה היא לאפשר לראות בדוחות את הערך היחסי של כל רכיב שנכלל במכירה, גם אם בפועל הלקוח ראה מחיר אחד בלבד.

חישוב Prorata מתבסס על מחירי ברירת המחדל של הפריטים המרכיבים את התמחור.

הנוסחה הכללית:

תוצאת Prorata = מחיר התמחור הנמכר ÷ סכום מחירי ברירת המחדל של כל רכיבי התמחור

ערך השווי היחסי של כל פריט = תוצאת Prorata × מחיר ברירת המחדל של הפריט

ככל שמחיר ברירת המחדל של פריט גבוה יותר, כך החלק היחסי שלו בדוח יהיה גבוה יותר.

בדוגמה הבאה נמכרה עסקית המבורגר הכוללת גם תוספת ושתייה.

הלקוח רואה בחשבונית את מחיר העסקית, אבל בדוח המכר בשיטת Prorata הערך מתחלק בין רכיבי העסקה לפי מחירי ברירת המחדל שלהם.

כך נראית תוצאת החלוקה בדוחות:

בדוח לא נראה רק את מחיר העסקית כיחידה אחת, אלא את הערך היחסי של כל אחד מהרכיבים שלקחו חלק במכירה.

בתרחיש זה התמחור הנמכר כולל גם פריט נוסף מתוך קבוצת פריטים, ללא תוספת תשלום.

ערך המכירה מתחלק בין הפריטים לפי מחירי ברירת המחדל שלהם.

כך נראה חישוב ה-Prorata:

וכך נראית התוצאה בדוח:

המשמעות היא שגם אם הלקוח ראה מחיר אחד בחשבונית, הדוח מפרק את המכירה בין כל רכיביה.

בדוגמה זו ניתן לראות פריט מורכב, ואת האופן שבו מחירי ברירת המחדל משפיעים על ערך המכירה בדוח.

מסך עריכת הפריט:

חישוב ה-Prorata של הפריט:

מחירי ברירת המחדל של הרכיבים:

כך נראית התוצאה בדוח:

כאשר אחד הפריטים נמכר עם תוספת תשלום, צריך להבין מהו ערך התוספת ומהו החלק היחסי של יתר הרכיבים.

כך נראה החישוב:

מחירי ברירת המחדל של הרכיבים:

וכך מתקבלת תוצאת הדוח:

בתרחיש כזה חשוב להסביר ללקוח שלא כל הרכיבים יתחלקו באותו אופן, כי יש רכיב שקיבל תוספת מחיר בפועל.

כאשר קיים משנה בתוספת תשלום, המשנה מקבל את ערך התוספת שלו ואינו נכלל בחישוב ה-Prorata של שאר הרכיבים.

כך נראה המשנה בחשבונית או בהזמנה:

כך הוא מוגדר במערכת:

דוגמה נוספת מתוך ההזמנה:

וכך נראית תוצאת החישוב בדוחות:

בתרחיש מורכב יותר, ייתכן שבהזמנה יש גם משנה בתוספת תשלום וגם פריט נוסף בקבוצת פריטים.

במקרה כזה, המשנה בתוספת התשלום עדיין מוחרג מחישוב ה-Prorata, והחישוב מתבצע על יתר הרכיבים בלבד.

כך נראה החישוב:

מחירי ברירת המחדל של הרכיבים:

וכך מתקבלת תוצאת הדוח:

כדי להסביר את הדוח ללקוח, חשוב לזהות אילו רכיבים קיבלו ערך ישיר, ואילו רכיבים השתתפו בחלוקה היחסית.

אם מחיר ברירת המחדל של פריט מוגדר כ-0 ₪, גם הערך היחסי שלו בדוחות יהיה 0 ₪.

זה לא בהכרח מעיד על תקלה, אבל כן מחייב בדיקה של הגדרת המחיר בקטלוג.

בשיטת Main Item, הדוחות מציגים את הפריטים לפי המחיר שבו הם נמכרו בפועל.

כלומר, מה שהלקוח רואה בחשבונית הוא בדרך כלל גם מה שיופיע בדוחות.

פריטים שנמצאים כחלק מארוחה או כמשנים ללא מחיר יוצגו בדרך כלל ב-0 ₪.

וכך זה נראה בדוח:

בדוגמה נוספת ניתן לראות את אופן הצגת הנתונים כאשר עובדים בשיטת Main Item: